המדריך המלא והמפורט בהגזמה לשביל הגולן

*הכתוב מנוסח בלשון נקבה לשם הנוחות אך פונה לשני המינים כאחד.

מה במדריך:

מבוא ולמידה:
רקע על שביל הגולן
חלוקת הטרק לימים ומקטעים
איך להתחיל לתכנן טרק?
סיפור הדרך:
יום 1: מאתר החרמון עד אנדרטת פלס"ר 7
יום 2: מאנדרטת פלס"ר 7 לחניון עין זיוון
יום 3: מחניון עין זיוון עד אום אל דנניר
יום 4: מאום אל דנניר לאום אל קנטיר
יום 5: מאום אל קנטיר לחניון אמפי גולן
יום 6: מאמפי גולן עין תאופיק ולכינרת
לוגיסטיקה:
טיפים ומסקנות ליציאה לשביל הגולן
הצעה לרשימת ציוד (נשית) לשביל הגולן
איך נערכות עם אוכל? כמויות מומלצות לנשים

פרק מבוא ולמידת הכנה

רקע על שביל הגולן

שביל הגולן הוא מסלול של 120 ק"מ המתחיל באתר החרמון ונגמר בעין תאופיק בדרום הרמה סמוך לכביש לחמת גדר.
המסלול מחולק ל 15 מקטעים שכל אחד מהם הוא בין 7-9 ק"מ, כשהולכות בדר"כ כ 2-3 מקטעים ליום, למשך 5-7 ימים.
ניתן להוסיף 6 ק"מ ולרדת לקיבוץ האון ולסיים בכנרת דרך עין שוירח; זה מה שאני תמיד עושה.
אפשר ללכת את השביל מצפון לדרום (הקלאסי) או מדרום לצפון (הוריאציה הקשה יותר שמסתיימת באתר החרמון, וניתן להמשיך לפסגת החרמון הישראלי ע"י הוספת עוד כ-5 ק"מ בהר חבושית).

העונות המומלצות הן האביב כשהכל יפה ופורח או סוף הקיץ לפני תחילת הגשמים- זאת כיוון שהמסלול ברובו חשוף לשמש שזה מאתגר, ובלילות החניונים החינאמים לאורך הדרך לא מקורים לגשם.
אך אני מכירה כמה אמיצות.ים שטיילו אותו בחורף הסוער ואפילו בשלג (עבדכן הנאמנה נמנית בין המשוגעות.ים הללו). אך קחו בחשבון שזה דורש התראגנות הרבה יותר מסיבית, חלוקה ליותר מקטעים ואפילו "נגלות נפרדות" של טיול בשביל. וגם לטייל בעונת החורף זה לחלוטין יוצא יותר יקר מהמון סיבות.

מבחינת סימון המסלול חדש יחסית וככזה הוא מסומן לא רע בכלל (פרט לכמה נקודות כשל שאני מפרטטת עליהן בסיפור הדרך).
צבעי סימון השביל הן לבן, ירוק כחול, ובתחילת וסיום כל מקטע יש שלטי עץ גדולים עם מפה המפרטים על המקטע הבא.
לאורך השביל הוכשרו חניוני לילה (שברובם אין מים זורמים, לא ברור העניין), אך יש נקודות נוספות למילוי לאורך הדרך. השביל גם עובר צמוד ללא מעט יישובים להצטיידות בדרך.

מבחינת רמת הקושי סך הכל המסלול איננו קשה פרט לקילומטראז' ולמשקלים ועובר ברובו על דרכי ג'יפים וכבישים. נקודות הקושי הספציפיות מפורטטות בהמשך בסיפור הדרך.
יש לא מעט נקודות ששווה לרדת ממנו בהן כדי לא לפספס נקודות נוף ואתרי מים. (בגדול תדעו שהשביל מדלג על מסלולי המים היפים ביותר בגולן וזה חבל, אבל זה גם אומר שהוא יעביר אתכן במקומות שלא בהכרח הייתן מגיעות אליהן לבד ובנפרד. ושוב, באביב הכל יפה בטירוף גם ככה).
בנוסף ניתן לשלב אותו עם המון אטרקציות שיש לאורך הדרך, לינה במקומות מוסדרים ברמות פינוק שונות, ומעבר בעסקים מקומיים ומיוחדים של הגולן.

מבחינה נופית המסלול לוקח אתכן את כל הגולן ומעביר אתכן מסע מנוף אחד אופייני (צפון הגולן הוא חורש עתיק וירוק) לנוף שני (מרכז הגולן הוא רמה בזלתית קלאסית), לנוף שלישי (דרום הגולן והירידה לבקעה הם ספר מדבר). באופן הדרגתי ויפה שגם עין לא מומחית יכולה לשים לב אליו.
**אם אתן מתכננות לעשות רק חלק ממנו אמליץ על המקטעים הצפוניים במיוחד כי הדרומיים קצת חדגוניים. אם כי באביב הכל יפה.

• 

חלוקה לימים ומקטעים

כפי שכבר ציינתי המסלול מחולק ל 15 מקטעים שכל אחד מהם הוא בין 7-9 ק"מ, כשהולכות כ 2-3 מקטעים ליום.
לשביל הגולן נהוג לתת בין 5-7 ימים. אלו הן האופציות והמשמעות של כל אחת:

• 5 ימים: 3 מקטעים ביום~ בין 21-29 ק"מ ליום. מאוד אתגרי- לישון עם השקיעה, לקום עם הזריחה וללכת בקצב מהיר, לא תמיד עם הרבה זמן לעצירות.
• 6 ימים: בין 2-3 מקטעים ביום ~ החל מ17 ועד 23 ק"מ ליום. משאיר חופש לשחק עם תכנון הטיול וחלוקת המקטעים וגם יוצר מרווח של ימים אתגריים יותר ופחות.
• 7 ימים: 2 מקטעים ביום ~ 17-19 ק"מ ביום. האופציה הרגועה, הרבה עצירות הרבה נוף והליכה קלילה. מתאים למי שרוצות ללגת בנחת ואולי לשלב אטרקציות.
• כמובן שקיימת גם האופציה ללכת כל יום מקטע אחד, ולעשות את השביל בכמה פרקים, כשכל פעם מגיעים לכמה ימים והולכים בהם מקטע ליום. זו אופציה שמתאימה מאוד למשפחות שרוצות במשך כמה סופ"שים ללכת את השביל כולו.

*לא מומלץ לעשות את המסלול בפחות מ5 ימים. זה אפשרי לאלה שבכושר פסיכי אבל מבאס בסופו של דבר כי יש רצון לעצור במעיינות ולהנות מגמישות בתכנון.

בסיפור הדרך שאני חולקת איתכן פה; הלכנו ב6 ימים (מחמישי 18.6.20 ועד שלישי 23.6.20).
איך חילקנו את המקטעים?

• יום 1: 3 מקטעים
  מקטעים: 1 (חרמון עד נמרוד) + 2 (נמרוד עד תל קצעה) + 3 (תל קצעה עד אנדרטת פלס"ר 7)
• יום 2: 2 מקטעים
  מקטעים: 4 (אנדרטת פלס"ר 7 עד באב אל הווא "שער הרוחות") +5 (באב אל הווא עד עין זיוון)
• יום 3: 2.5 מקטעים (התכוונו ל3 ולא הספקנו)
  מקטעים: 6 (עין זיוון עד הר חוזק) + 7 (הר חוזק עד חושנייה) + 8 (חושנייה עד אום א דנניר- ונתקענו באמצע בשמורת עינות פחם)
• יום 4: 2.3 מקטעים (התכוונו ל2 אבל היה לנו חצי מקטע להשלים מיום 3)
  מקטעים: חצי שני של מקטע 8 (חושנייה עד אום א דנניר ) + 9 (אום א דנניר עד חניון דליות) + 10 (חניון דליות עד אום אל קנטיר)
• יום 5: 3 מקטעים
  מקטעים: 11 (אום אל קנטיר לנחל תאנה) + 12 (מנחל תאנה לחניון גבעת יואב) + 13 (חניון גבעת יואב עד חניון אמפי גולן)
• יום 6: 2 מקטעים +הארכת השביל לכינרת
  מקטעים: 14 (אמפי גולן למבוא חמה) + 15 ואחרון! (מבוא חמה לעין תאופיק) + ירידה של כ5 ק"מ לכינרת לחוף האון.

איך להתחיל לתכנן טרק?

קודם כל תקראו. לפני שאתן פונות לעזרה של חברים ולפני שאתן שומעות מלא דעות.
כנסו לאינטרנט לאתר של תיירות גולן בו מפורטים המקטעים ונקודות הלינה, ובו זמנית תפתחו מפה/ עמוד ענן. תעקבו אחרי סיפורי הדרך עם המפה, סמנו עליה את המקטעים ואת נקודות הלינה.
זו הדרך הכי נכונה להתחיל להכיר ולהבין מסלול.
אף עצה נלהבת של חבר על מה "שאתן חייבות לעשות" לא תחליף הבנה של המסלול, המקטעים ונקודות הלינה. אם יש לכן את זה בראש ומסורטט על מפה – אז יש לכן עצמאות וגמישות בטיול.

תחליטו בשביל עצמכן כמה אתן רוצות ללכת בכל יום ואיפה לישון (תנסו, ואם לא מתאים תשנו ביום שלמחרת את הקצב).
רק אז, תפנו להמלצות על איפה מגניב לישון ומה שווה לראות. תרשמו על דף ותנסו לשלב במסלול. ילך- מעולה! לא ילך- לא בכוח. זה הטיול שלכן ומה שחשוב זה שתרגישו שאתן מבינות מה אתן עושות ועושות בחירות בהתאם.

אתרים מומלצים:
בגדול… פשוט תכתבו "שביל הגולן" ו"שביל הגולן מקטעים" בגוגל.
אני השתמשתי באתר תיירות גולן (עד היום זה מקור המידע הכי עדכני), בכתבה וסיפור דרך של אתר טיולי (שכתב יואב שרעבי המלך), במפה שלי ובעמוד ענן.
רק לאחר מכן שמעתי מחברים על קמפינגים מומלצים, ומלאכי שביל בדרך.
את המעיינות ונקודות העצירה מצאתי לבד בעמוד ענן.

סיפור דרך:

יום 1 (חמישי 18.6): מאתר החרמון עד אנדרטת פלס"ר 7
מקטעים 1+2+3 ; 21.5 ק"מ

התחלנו את היום מאוחר מידי. (אם אתן רוצות להספיק 3 מקטעים על היום הראשון אז כדאי שתצאו ערב לפני ותשנו קרוב לתחילת המסלול, שתוכלו להתחיל אותו מוקדם בבוקר.)
למה בחרתי לעשות 3 מקטעים ביום הראשון שבו גם באנו באוטובוסים מחיפה? כי אני סתומה. אין סיבה לעשות את זה. זה מטומטם לחלוטין.
אבל, ידענו שאנחנו רוצות לישון בקמפינג מוסדר (וזול) בגלל שהיה צפוי גשם ולכן היינו צריכות להגיע עד אלרום. אני הולכת מהר, חשבתי שנספיק.
ככה יצא שביום הראשון בסביבות 12 התחלנו ורצנו להספיק 3 מקטעים.

על ההגעה: אחרי 3 וחצי שעות של אוטובוסים מחיפה לקריית שמונה, ואז מקריית שמונה למג'דל שמס, התחלנו לעלות ברגל על הכביש לכיוון אתר החרמון. תוך כדי הצלחנו לתפוס טרמפ לתחילת המסלול. (בגולן יש תרבות טרמפים מאוד מבוססת ויום יומית, אז די סבבה להגיע למקומות נידחים).

• 

התחלנו! התרגשות גדולה. נוף מטורף, אויר קריר ורוח חזקה. (מורגש שאנחנו הולכות בגובה רב. )
הרוחות הוכיחו את עליונותו של הכובע של דנה שיש לו שרוך מסביב לצוואר. שלי עף לי מהראש כל הזמן עד שוויתרתי על ללכת איתו ונשרפתי מאוד.
התחלת השביל בחניון של אתר החרמון ועל דרך ג'יפים לכיוון מזרח.
ההליכה בדרך הג'יפים חשופה לשמש אבל היה יום קריר אז היה לנו נעים. ירידה קלה ואחרי קילומטר חציית כביש, ונכנסנו לעמק גובתה. זהו עמק רחב ויפה על ההר שעובר בתוך נחל גובתה וככל שמעמיקים לתוכו הנוף מתחיל להיפתח; רואות את קלעת נמרוד, הגגות של נווה אטיב וצפון עמק החולה. ביציאה מהעמק מתחיל טיפוס תלול לכיוון הכביש ומיד לאחר כיבוש הכיפה ירידה תלולה ומחליקה לעיתים לכיוון מג'דל שמס.
סוף הירידה לכביש של מג'דל שמס משובשת לגמרי בשל מחצבה חדשה שאכלה חלק מהמסלול. אנחנו אלתרנו ירידה מהנקודה האחרונה בה ראינו את הסימון, ומצאנו את עצמו ממש בתוך אתר הבנייה. משם יצאנו לכביש דרך שער האתר וחצינו אותו, והלכנו דרומה בשול כמה עשרות מטרים לכיוון צומת נמרוד עד שנפגשנו עם הסימון שוב.

השביל מוביל לתוך יער נמרוד – יער אורנים יפה. ההליכה ביער קצרה אמנם אך יפה ומוצלת ובמהלכה עוברים בעין פיזל (או עין קעקאן) מעיין קטן ויפה. מים נקיים וצלולים אך קפואים.
משם השביל מטפס עד המפגש עם כביש הגישה לנמרוד בו המסלול הולך על השול עד היישוב.
לצד הכביש לכל אורכו מטעי דובדבנים, וקטפנו לנו מהענפים שבלטו לכביש.
(שימו לב שעל פי חוק רשות הפרט מותר לקטוף רק מהענפים שעברו את הגדר- כל מה שבתוך שטח המטע הוא רכוש פרטי ופרנסה של מישהו).
קצת לפני היישוב נמרוד יש מפרץ עפר קטן בכביש עם מעבר פרות, וממנו ירידה ברורה לעמק הקטן שמימין. קשה לפספס.
זו הירידה לעין חרמון, אחד המעיינות הכי יפים בארץ. ממליצה מאוד מאוד מאוד לרדת מהשביל לרגע וללכת למעיין. שווה אפילו לבנות עליו מראש בתכנון היום כנקודה לעצירה ארוכה לצהריים\ בראנץ'. (קחו בחשבון שאחד המעיינות הכי יפים = הרבה אנשים בדר"כ).

• 

**עדכון חשוב! נכון ל2021-2 השביל הוסט למסלול חדש שיורד מן החרמון דרך היישוב מג'דל שמס ומקיף את ברכת רם ממזרח עד החיבור ליער אודם. אין יותר מעבר ביער נמרוד (כך שאין את עין פיזל) ולא עובד ביישוב נמרוד כך שאין את עין חרמון יותר.
אך יש ירידה יפה מהחרמון ומעבר בתוך מג'דל (ממליצה לעצור לכנאפה), בגבעת הצעקות (מקום עם סיפור מגניב), במקורות נחל סער יחד עם מעבר בטחנת קמח והליכה קרובה לגבול סוריה.
בכל אופן המסלול החדש הוא מולצח, ואוסיף בהמשך סיפור דרך מפורט עליו בפוסט נפרד.

חזרנו לשביל והמשכנו עליו דרומה. עברנו את נמרוד והתחלנו לרדת בדרך שהיא לסרוגין ג'יפים לסרוגין כביש עד מסעדה.
בהגעה ליישוב יש חצייה מאוד מרגשת של גשר קטן מעל נחל סער.
למה מרגשת? כי מדובר בחציית נחלון שהוא ההפרדה הגיאוגרפית וגיאולוגית בן שני איזורי נוף- כלומר, חציית הגשר מעבירה אתכן רשמית מרכס החרמון לרמת הגולן!
ביי חרמון!
חציית כביש נוספת ועוד הליכה קצרה ביישוב עד שברכת רם נגלית לפניכן. אגם טבעי גדול ויפה עם מים כחולים כחולים.
ניתן לרדת לאגם אם רוצות, ובאביב אפשר לעצור באטרקציה בבמבוק פארק- בר צף במרכז האגם שמגיעים אליו ב"שאטל" סירה שעולה 15 שקל לכיוון. כדאי לתאם הגעה מראש בטלפון 0522545441. יש להם כם מסעדה, סירות פדאלים וכל מיני דברים, אבל מזכירה- פתוח רק באביב.
השחייה בברכת רם על אחריותכן האישית- כיוון שהמים מגיעים ממי תהום אך כן ידוע שמקומיים שופכים אליהם פסולת.

המסלול ממשיך לאורך ברכת רם בדרך נוף, ואז נכנס בין שדות מסעדה עד הגעה לחניון תל קצעה. (שימו לב הסימון מעט מזייף בשדות ואנחנו המשכנו בטעות למקום לא נכון פעמיים).
החניון לא מאוד נראה כחניון פרט לכך שהוא מורשה לשינה. (אם אתן בוחרות להמשיך לתוך יער אודם אז אתן נכנסות לשמורת טבע בה אסור לישון או להדליק אש).
ההליכה מכאן היא ביער אודם היפיפה שכולו חורש אלונים סבוך שמזכיר מעט את הגליל העליון, עד התחברות לעלייה להר אודם. הליכה יפה בין שדות חשופה לשמש.

בפסגת הר אודם ישנו מוצב צבאי ישן ונטוש. אני מכירה חברים שנתקעו כאן בגשם ונכנסו לישון בפנים. טכנית- אפשרי, חוקי- פחות. מהפסגה יש לכן 4 ק"מ לאנדטת פלס"ר (סוף המקטע, סמוך לאלרום) בדרכי ג'יפים.
מהפסגה יש גם שביל היורד למושב אודם.
אם אתן חייבות לחתוך מהמסלול בשלב זה דעו שיש באודם 2 אופציות לינה מגניבות ממש בתשלום (אבל שתיהן יקרות) : הוסטל גולן הייטס המהמם שמרגיש ממש כמו חוץ לארץ אבל עולה כ110 שקל למיטה בחדר עם עוד אנשים, ויער האיילים שהוא אתר קמפינג עם אוהלי טיפי אינדיאניים ומלא חיות (מתאים למשפחות יותר מלשביליסטיות ויקר פיצוצים).
אנחנו המשכנו עד אלרום וישנו בקמפינג של ג'ינג'י בתוך קיבוץ אלרום בסוף המקטע- כי ירד גשם, באוהלי פינוק מחוממים.
זהו קמפניג סופר מקסים ומפנק במחיר זול מאוד מאוד. 70 שקל לאחת.
וממש מחוץ ליישוב יש את חניון אנדרטת פלס"ר 7 שהיא אתר לינה מוסדר בחינם אך ללא ברז מים.

• 

את היום הזה סיימנו שתינו פצועות מאוד ובאמת עם מעט תקווה שנצליח לסיים את השבוע כולו; דנה גילתה שהנעליים שהלכה איתם כל היום היו לה לא טובות ופיתחה שלפוחיות רציניות בצד הרגל. יחד עם תיקים מאוד גרוע, עודף משקל ללא מקלות הליכה, והליכה מאוד מהירה (כי התחלנו באיחור) שתינו היינו שבורות.
למזלנו הטוב, ללילה הזה הצטרפו אלינו גם זוג חברים טובים שלי, ליעם ורועי כפרעליהם, שישנו איתנו באתר הקמפינג. כך שהלילה והבוקר אחריו עברו בנעימים ובפינוק, עם אוכל מאוד מושקע, חברה טובה, מדורה ושינה על מזרונים בנוחות. זה מה שהיינו צריכות בשביל לשים את הכאבים מאחורינו.

יום 2: (חמישי 18.6): מחניון אנדרטת פלס"ר 7 לחניון עין זיוון
מקטעים 4+5 ; 19 ק"מ

בגלל שדנה ואני סיימנו את היום הראשון מאוד שחוקות בחרנו לשמור את היום השני רגוע יותר עם 2 מקטעים בקצב רגוע יחסית. ידענו שיש לנו טיפוס רציני אחד ושבגלל שאת הבוקר בילינו עד מאוחר יחסית עם ליעם ורועי (שהכינו לנו שקשוקה!@#!) אנחנו מתחילות שוב את המסלול מאוחר יחסית.
בשעה 9 – 9 וחצי התחלנו ללכת.
עשינו פיפי של בוקר ממש בצד שביל הג'יפים בלי בושה, והתחלנו את העלייה המתונה להר חרמונית. מצד ההר רואים את כל המסלול שעשינו עד כה- את החרמון ברקע, לפניו הכיפות המקיפות את ברכת רם (שמוסתרת לנו), היישוב מסעדה ושדותיו ממערב לברכת רם, הר אודם הגדול והבולט עוד מערבה והקיבוץ אלרום בכיוון ממנו התחלנו את היום.
המסלול בעצם מקיף את הר חרמונית ויורד בירידה תלולה לכיוון עמק הבכא. נוף משגע, ירידה מחליקה. (לשם השעשוע אספר לכן שבשלב הזה גם התחיל לטפטף עלינו גשם).

• 

• 

צלחנו את הירידה עם כיסויי גשם על התיקים וסנדלי שורש וגרביים כי הנעליים מכאיבות.
הגענו לאנדרטה עוז 77 בעמק הבכא ("היי! זה איפה שהיה ה"בעקבות לוחמים "בתיכון!" , "נכון ושם זה איפה שאביגדור קהלני היה ממש שוביניסט בהרצאה שלו!"). ישבו על טנקים ושתינו קפה עם יותר מידי סוכר שזוג זקנים חמודים הציע לנו ופיטפטנו עם קבוצה של רוכבי אופניים שעושים את השביל גם.
משם המשכנו בירידה יפה לתוך העמק (ממש מעבר לטנקים) עד שהתחברה לכביש שחצינו והמשך הליכה בדרכי הג'יפים. בנוף טורבינות.

חציית כביש נוספת ותחילת התקרבות למאגר בנטל, את ההר כבר רואות. חצייה נוספת אל המאגר וריח מאוד מסריח.
ההליכה מקבילה לכביש, מלא רוסים במסע דיג. (שימו לב שמגיעות מנקודה צפונית יותר מאיפה שהצינור החם המפורסם ומתחברות לכביש שמעליו. אם יש רצון להיות בייסיק ולא חם מידי אפשר לרדת לצינור ולראות אם הוא פתוח.) האגם בכללי יפיפה ומומלץ מאוד לעצור ולהתרשם.

• 

• 

תחילת העלייה הקשה (והמהממת) לבנטל.
פגשנו ילדה בשם מעיין שהיה לה את אותו הכובע כמוני (שתינו החזקנו את הכובע שלנו ביד כי שוב הרוח איימה לחטוף לנו אותו). היה מגניב.
הגעה לנקודה בה יש מעבר בתוך ביצור (התלהבתי כמו ילדה קטנה זה היה כיף). הגענו לשביל הגישה לקופי ענן ולפסגת הבנטל.
קצת על קופי ענן: השירותים בתשלום (2 שקל), חנות מזכרות גנרית ומזנון שמזכיר בהיצע שלו את קפה עלית ברכבת (רק שעם פיתה דרוזית ודבש הום מייד), אבל ואי כמה קסם יש במקום הזה! זו בקתת עץ מהממת עם נוף פסיכי שיוצרים יחד אשליה של תחושה אלפינית שכזאת.
ישבנו בפנים קצת ונרגענו בבקתת העץ היפה ואז יצאנו החוצה ובישלנו לנו את האוכל שלנו (דייסת שיבולת שועל עם תפוח, צימוקים, אגוזי מלך ודבש שביקשנו מקופי ענן שישימו לנו קצת בכוס).
החלפתי לנעליים (כי עד עכשיו היינו בסנדלים כמו מפגרות כי הנעליים של שתינו לא היו טובות) ועליתי לתצפית בפסגה ולביצורים, ודנה קנתה לה גלידה. שתינו היינו מאוד מאוד מאושרות.
(לכל המבולבלות בשלב זה הבטן שלי הזכירה לי שאני עומדת לקבל מחזור בצורה של כאבים עמומים ואי נוחות כללית ולכן לא רציתי גלידה).

התחלנו לרדת לכיוון החניון ולהמשך המסלול. פה התחילה הירידה שדנה ואני כינינו "שביל הנופלים" כיוון שאת רובה עשינו על התחת.
סוף הירידה נפגש בכביש למרום גולן וחוצה אותו, מכאן עוד כמה ק"מ בדרכי ג'יפים עם נוף מהמם עד חניון עין זיוון.
רגע של חננה: בשלב מסוים בדרך ראינו כמטר מאיתנו על הדרך 2 זעמנים שחורים עצומים (כ1.5 מ' כל אחד) מזדווגים. זה היה הרגע הכי טוב בחיי. הם פחדו מהתגובה המבוהלת של דנה וברחו, והשאירו את ליבי שבור. (הזעמן השחור הוא נחש שאינו ארסי או מסוכן לבני אדם והוא סקסי למדי).
*אם אתן רואות נחש שימו לב להגיב ברוגע. לעצור במקום ולתת להם לברוח מפנינו. נחש לא יתקוף אם לא ירגיש איום מיידי וחד משמעי על חייו- אין לו אינטרס לתקוף אותנו! אפשר לעשות רעש אבל ממליצה לא תנועות חדות. תזכרו גם שמדובר בחיית בר מוגנת בחוק וכל פגיעה בנחש תגרור עונש כבד +אני אהיה עצובה מאוד אז ראו הוזהרתן.

על לינה בחניון עין זיוון:
זהו חניון לילה מוכרז ומטופל עם רחבות בטון לאוהלים. אנחנו ישנו בלי אוהל כל המסלול אבל כן נהנינו מ"מגן הרוח" שהמתחמים הללו סיפקו לנו. יש ברז עם מים זורמים אבל הוא שבור וצריך אולר עם פלייר בשביל לפתוח (ולסגור טוב!). אנחנו נכנסנו לעין זיוון למלא מים בברזייה בגן שעשועים.
יש גם אפשרויות לינה פוציות בתוך הקיבוץ כמו כפר נופש קטן, דירת סאבלט ובית כפרי "בית השאנטי".
מצאנו שיש מלא דברים מגניבים לראות ולעשות בעין זיוון אם אתן מגיעות לחניון בשעה מוקדמת:
* יש להם מפעלון שוקולד (בוטיק השוקולד "דה קרינה") בקיבוץ שאם מגיעים ביום חול הוא גם פתוח למבקרים!
*יש להם את מאפיית מוטרלו שפתוחה רק בשעות הבוקר והיא המאפייה הכי טובה באזור ואחת הטובות בארץ. לאחרונה עלתה לפרסום בגלל כל הבלוגרים שכילו אותה ועכשיו היא לרוב מפוצצת אז מומלץ להגיע בבוקר לפני שהכל נגמר, ואין כל כך מה לשבת במקום בדרך כלל כי העומס לא נעים ויש תור.
*חוות סוסים "נקודת חן". (יש לתאם הגעה מראש)

יום 3 (שבת 20.6): מחניון עין זיוון עד אום אל דנניר (כמעט)
מקטעים 6+7+8 ; 26 ק"מ (בפועל עשינו ~20 ק"מ ביום הזה)

הבוקר התחיל בשבילי בשעה 4 וחצי בבוקר כשקמתי בשקט בשקט לאסוף פרחים לדנה ולארגן את ההפתעה אליה תתעורר ביום ההולדת שלה (!). אחרי מאפין, נר, ותה של יום הולדת יצאנו למסלול באיחור קל ערך ב6 וחצי, מתוך ידיעה שיש לנו הרבה מה להספיק.
התלבטנו אם לפני התחלת המסלול נעשה עיקוף לעין מוקש- מעיין מהמם בתוך בריכה עגולה עמוקה, שאין ממנו חיבור לשביל כי מוקף בשטחי מוקשים (סה"כ הליכה על הכביש הלוך ושוב כ2 ק"מ כדי להגיע גם אליו). החלטנו לוותר כי ידענו שיש עוד מעיין שאנחנו מעוניינות לסטות בשבילו בהמשך היום.
ביציאה מהחניון יש ביצורים מגניבים ממש, והליכה יפיפה חשופה לשמש בין שדות עד להר בני רסן (קל לזהות מרחוק כי עליו טורבינות רוח).

• 

על תכנון וגמישות:
בתכנון היום הזה היו הרבה שינויים: שמעתי מחבר שיש באלוני הבשן מלאכי שביל מהממים עם פינת לינה ואזור לבישול. לכן בתוכנית המקורית רצינו לסדר את חלוקת המקטעים אחרת, בשביל לישון שם ביום השלישי. אפילו יצרתי קשר מראש עם איש הקשר וביררתי שיהיה בסדר עם נגיע אחרי כניסת שבת (יישוב דתי").
בגלל שבפועל השתנו התוכניות ידענו שהלילה, במקום לישון שם, נישן בסיום מקטע שאין בו ממש חניון מוסדר או נק' מילוי מים. דבר שצריך לקחת בחשבון ולהתנהל בהתאם (מילוי ביישובים בדרך וכו').

העלייה להר בני רסן היא קלילה ונחמדה, אפילו לא תרגישו שאתן עולות עד הישורת האחרונה של העלייה. ההליכה בין הטורבינות על ההר היא מרשימה בטירוף, ובפסגה יש גם (איך לא?) שוחות ממלחמה כזאת או אחרת. (יש ירידה מגניבה בביצורים עם מנהרה, שכל מי שראתה 1917 תכנס לסטרס מטורף שהיא ממולכדת- ספויילר, היא לא.)
הירידה מההר בדרך ג'יפים שעושה כיף לברכיים עד הגעה לכביש המתחבר בצומת T לכביש הראשי הסמוך.
עכשיו שימו לב! רוב השביליסטים ממשיכים כאן עם הסימון להר קורתם כרגיל, אבל אנחנו, שעברנו בערב שלפני על עמוד ענן, חתכנו כאן מהשביל והלכנו לכביש הראשי ומעבר לו, לעין טורבינה (או "עין צ'רקס").
זה ללא ספק מהמעיינות היפים שהייתי בהם, בריכה סופר עמוקה (כ-4 מ' עומק) ומטופחת עם ספסל. היינו לבד מה שגרם לי לחשוב שבאמת רבים מוותרים על הנקודה הזאת\ לא יודעים עליה וחבל שכך. (מאז המעיין זכה ליותר פרסום והיום הוא יותר מוכר. לפני שנתיים הוא באמת היה פנינה של מקומיים).

• 

• 

כאשר כבר כמעט וסיימנו להתלהב מהמעיין הסודי שלנו הגיעו ההורים של דנה להפתיע אותה ליום ההולדת שלה. אחרי שהראינו להם את המקום הם חטפו אותנו (באופן מאוד לא מתוכנן) לארוחת צהריים בקדמת צבי. הסטייה הקטנה מהשביל עלתה לנו בכמה שעות וכשהחזיקו אותנו ביקשנו שיקדמו אותנו כמה קילומטרים בכדי לצמצם את הפער ולסיים את כל המקטעים בזמן.
(המסעדה נקראת בל עופרי, עסק משפחתי קטן של אוכל בוטיק ויקב נפלא. כל המרכיבים מקורם בייצור מקומי במחיר ממש הוגן ויפה. ממליצה בחום!).
ההורים של דנה הביאו לנו ציוד שהיה חסר לנו (טייץ לי, נעלי הליכה אחרות לדנה…) ושלחנו איתם ציוד מיותר. בעיקוף הזה גם מילאנו את כל בקבוקי המים שהיו לנו כדי להסתדר עם כך שלא יהיה לנו מילוי בסיום היום.
המשך ההליכה לסירוגין על כביש עד הר חוזק- סוף מקטע 6.
הירידה מהר חוזק בסינגל עוברת ביער פארק של אלונים, ומתחברת במרגלות הרכס לדרך ג'יפים.
(מכאן ועד סוף שביל הגולן זה הווייב של רוב הדרך).

מכיוון שעשינו את הטרק ביוני כל מקטע 7 שהוא דרכי ג'יפים חשופות עשינו בשמש ישירה כמעט ובלי נקודות צל. פגשנו בכלבה מסכנה שרעתה בקר ונראתה מוזנחת וצמאה בטירוף, אז דנה נתנה לה את כל מה שנשאר באחד הבקבוקים, מה שהשאיר לנו בערך ליטר וחצי – שניים לכל אחת. פרט לכלבה ולפרות לא פגשנו נפש חיה.
עד שבחציית כביש 98 פגשנו באיש נחמד בשם שמשון שעושה גם הוא את שביל הגולן בגיחות של יום בכל פעם. הוא הלך עם תיק יום והיה לנו נחמד מאוד לדבר איתו.
חצינו נביעת מים קטנה ונעימה של מים צלולים וקרים ותוך כקילומטר הגענו לחושנייה- סוף מקטע 7. – לישנות בסוף מקטע זה דעו שאין ממש חניון לילה מוסדר או מים; או שמוצאות פינה עצמאית ליד התל של חושנייה העתיקה וישנות שם, או שעולות לתל עצמו וישנות בו ליד החירבות שזה נחמד, או שממשיכות ליישוב קשת בו יש בית ספר שדה ואולי גם מלאכי שביל.

בשלב הזה התלבטנו אם להמשיך או לא. הלכנו בקצב מהיר עד כה וידענו שכל ההמשך אמור להיות מישורי. גם ידענו שאם לא נסיים את 3 המקטעים היום זה יסבך אותנו בהמשך הטיול ולא ישאיר הרבה מקום לתמרון. הדבר האחרון שהשפיע על השיקול היה שכבר הייתה שעה מאוחרת להתחיל מקטע של עוד 7 ק"מ (היה בערך 17:30).
בכל זאת החלטנו להמשיך ו"מקסימום" נלך גם בחושך.
המשך המסלול עובר בתוואי יפיפה וחשוף לחלוטין לשמש, בשעה שהיינו בה היה זוהר של הגולדן האוור שצבע הכל בזהב ובתורכיז. התוואי עולה על גבעה התוחמת נחל והולך בגובה כשמצד אחד מים זורמים ומצד שני שדות אינסופיים צהובים. היה מדהים, לא יכולה לדמיין שעה בה הנוף יפה יותר.
לעיתים המסלול ירד מהגבעה ועבר בין השדות עצמם, פה ידענו שעשויה להיות בעיה בללכת בחושך (חשבנו שהכל יהיה דרכי ג'יפים ולא הליכה מורכבת וצרה בעשב גבוהה בקיץ כשיש נחשים…)

• 

הגענו לבסוף לשמורת עיינות פחם ושם גילינו שהמשך הדרך מחייב חציית מים. כבר נהייה ממש קר והחשיך. פתחנו שוב מפה והחלטנו שנעצור ללילה. מצאנו פינה בגבולות השמורה (כי אסור לישון בשמורת טבע) ופשוט הלכנו לישון. דנה ישנה כמו מתה, ואני הפרנואידית, התעוררתי לסרוגין לודא שלא דרסו אותנו בטעות (היינו צמודות לכביש), שלא טיפסה עלינו חיה/נחש, ובכללי שאנחנו לא מתות.
אמצע מקטע 8, עוד כ-3 ק"מ לסיומו.

יום 4 (ראשון 21.6): מאמצע קטע 8 (עיינות פחם) עד אום אל קנטיר
מקטעים 9+10 ; 19 ק"מ
(בפועל דנה ואני עשינו ~21.5 ק"מ ביום הזה, כי עשינו את החצי השני של 8)

קמנו ב5 והתחלנו ללכת. עיינות פחם היא שמורה קטנטונת ומקסימה ואידיאלית לעצירה ולשכשוך רגליים כשמגיעים אליה בשעה נורמאלית ובאור יום. לא התעכבנו כי שני חברים שבאו לטייל איתנו את היום הזה היו אמורים לפגוש אותנו באום אל דנניר בשעה 7 בבוקר.
חצינו את 50 המטרים במים והחלפנו לנעליים. המשך הדרך הייתה קסומה במיוחד בשעות הקרירות וה"ערפיליות" האלה. הגענו לחרבת פרע וטיפסנו לתוכה (בלי תיקים), שרידי בתים עשויים בזלת ובית כנסת עתיק. המשכנו בדרך בין פרות עד שחצינו את ציר הנפט (חציית מים נוספת). בהמשך עלינו שוב עם השביל על גבעונת לאורך נחל עד שהגענו לנקודת חצייתו בה מפל קטן מקסים. משם הגענו מהר לברכת נעמי (ברכה מלאכותית שהסיטו אליה את מי הנחל והציבו במקום נדנדה. שם פגשנו את מאיה ואורי ושתינו יחד קפה של בוקר. – סוף מקטע 8.

• 

• 

מכאן ועד נחל סמך ההליכה היא בדרכי ג'יפים. מאיה ואורי הביאו לנו מים (ותמרים ועוד פינוקים אחרים.) וגם לקחו מאיתנו קצת משקל. זה היופי בחברים שבאים לבקר. בהמשך השביל מגיעים לנקודה בה התקינו "ברז מטיילים" ופינת ישיבה יפה מול הנוף. מילאנו את כל הבקבוקים שלרשותנו עד הסוף והמשכנו. העצירה הבאה שעשינו הייתה ברוג'ום אל הירי (גלגל הרפאים), אתר מתקופת הברונזה בו מעגלי אבן המקיפים בצורה מושלמת מערום מרכזי. תופעה מהממת ומרתקת.
משם המשכנו עוד עד עצירת צהריים בעין פטל – חורשת אקליפטוסים מוצלת עם זרימה מים יפה.
כק"מ משם הגענו למאגר דליות בו אורי הוריד אותנו מהשביל ואיבדנו את הסימון, נכנסנו למאגר עצמו בטעות, דנה נפלה לבוץ ובסוף חתכנו דרך הכביש עד שהתאחדנו עם הסימון מחדש. הרפתקאה. הגענו לחניון דליות מתים מחום- סוף מקטע 9!

• 

רגע של חננה:
מהיום השני של הטיול נתקלנו כל הזמן בפרח שנראה לי כמו מין עכנאי יהודה על סטרואידים. בגלל שרציתי לחסוך סוללה לא בדקתי איזה צמח זה, אבל זה הטריף אותי לגמרי. כשאורי הצטרף אלינו הוא בדק לי איזה צמח זה וזה אכן היה עכנאי, פשוט אחר משאני מכירה – עכנאי מגובב, כמו ה"תותח שמדכא אותי" של העכנאים…(ראו תמונה 3).
מיד אחרי שהשקיט את נפשי הוא לקח את המפה שלי והלך איתה בניסיון להבין בדיוק מה הוא רואה סביבו, כמו המדריך טיולים שהוא. וכך חזר סדר לעולם שלי ושקט נפשי של אני לא פסיכית לבד יותר.

ההליכה בשעות האלו ללא צל גמרה אותנו, והתחלנו את המקטע הבא שלנו שהוא מעט מיותר- עוד ג'יפים, עד שמש ישירה, לא מספיק נוף, אפס נקודות מים או צל. בהגעה למאגר סמך (נקרא גם מאגר רוויה) יש עלייה עצומה ומהממת לשולי המאגר. לא שמנו לב שעלינו בכלל עד שהיינו למעלה וגילינו כמה גבוהים אנחנו. מאגר יפיפה, נראה ממש כמו מקור מים טבעי, רוח חזקה בטירוף וחום פסיכי.
בשלב הזה דנה כר סבלה מהברך ממש ואני מהתיק. אבל בגלל ששתינו עקשניות בטירוף המשכנו כמו גדולות. אפילו לא הרשינו לחברים לקחת ממני את התיק למרות שהציעו שנתחלף. הגענו לבריכות של נחל סמך עליון (סוף כל סוף) ומסיבה כלשהיא לא נכנסנו, אפילו שהיו מוצפות לגמרי. (מאשימה את אורי שהיה עוד חייל ומורעל ובראבק של הליכה).

הנחל מתחיל להעמיק במתינות עד שנהיה מצוקי ממש, ההליכה נהייתה מעניינת שוב והנוף מהמם. אחרי כמה נקודות תצפית מדהימות וסשן צילומים על המצוק התחלנו את הירידה.
בשלב זה אורי התפצל מאיתנו ורץ את 4 הקילומטרים האחרונים כדי להספיק את האוטובוס הקרוב (כי היה משחק של מכבי בכל זאת) תוך חצי שעה- 40 דק כבר קיבלנו דיווח שהוא על האוטובוס שלו, והמפה שלי הצטרפה אליו כנוסעת סמויה.
היה מאוד נחמד לגלות, ומכאן הסתמכנו רק על המחברת שלי, הזיכרון שלי וההיכרות עם השטח וקצת עמוד ענן (כדי לשמור על סוללה).
אחרי ירידה תלולה מאוד ומסומנת לא משהו שכמעט הרגה את הברכיים של דנה סופית; הגענו לנחל. נכנסנו לבריכות הראשונות שהיו קפואות ונהדרות. פרצו גם שביל שעובר בתוך הנחל עד הגשר הסורי אבל הלכנו בשביל היבש (קפוא מידי).
ליד הגשר הסורי יש עוד בריכה עמוקה יותר וקפואה באותה המידה.

מכאן עלייה מתונה בדרך ג'יפים (עם טיפטפונת תלילות בסוף) עד עין הקשתות. בדרך עברנו במעיין נוסף – עין שקודל – שמטפטף, מהמצוק כמו קיר גשם. בעלייה נגלתה בפנינו לראשונה הכנרת! – סוף מקטע 10.
טיפסנו לחניון עין הקשתות (אום אל קנטיר) שנסגר למטיילים (עכשיו הוא חניון יום בתשלום), מחוץ לגדרות החניון השאירו את ברז המטיילים. מילאנו מים בזמן שהסתכלנו בכמיהה על השירותים שמעבר לגדר.
לאה, חברה נוספת פגשה אותנו בנקודה זו והצטרפה ללילה (ועד סוף הטרק).

על לינה בעין הקשתות:
אין באמת נקודה מוכרזת וברורה לישון בה בכל המקטעים האחרונים ועין הקשתות לא אחרת. אנחנו התמקמנו ליד ברזי המים מטעמי הנוחות הברורים וישנו שם ליד החניון צמוד לשער שאנחנו חושדות שהייתה עליו מצלמה. האם זה חוקי? בכנות לא ברור, לאה ראתה שלט כשירדה אלינו מכיוון נטור האוסר על לינה כי יש בקר בשטח (והנה הסיבה בגללה הייתי ערה לסרוגין גם בלילה הזה לוודא שלא מתנו כי פרה דרכה עלינו…). אבל אין באמת נקודת לינה מוסדרת אחרת. שביל הגולן במקטעים שלא מסתיימים בחניון פועל קצת בקונספט של "תשנו איפה שתיפלו"
ראינו אחרים מתמקמים ליד הגשר הסורי עם אוהלים וקבוצה רועשת במיוחד שהגיעה אחרינו מכיוון נטור וגירשתי מלישון לידנו, התקדמו קצת בחושך עד שהתמקמו בהמשך המסלול של היום למחרת.

יום 5 (שני 22.6): מאום אל קנטיר עד אמפי גולן
מקטעים 11+12+13 ; 22 ק"מ

קמנו בשעה 5, ובוחצי כבר יצאנו. מזג האויר הנעים שהיה איתנו בימים האחרונים ואיפשר את הטרק ביוני, התחיל להתחלף כבר ביום הקודם והחום נהיה קיצוני בשעות הצהריים. לכן קמנו מוקדם.
הירידה מחניון עין הקשתות היא כ-3 ק"מ בדרך ג'יפים מלאת פודרה לבנה כזאת ומענגת במיוחד לברכיים. ירדנו אותה לאט יחסית כי דנה כבר סבלה מאוד מהברך ואני גם הרגשתי את שלי, אבל האוירה הייתה טובה ונעימה- משהו בהצטרפות של לאה כנראה הוסיף חיים חדשים לשתינו שהיינו קצת שבורות פיזית ועצבניות ממחזור מאוד לא מתחשב.

סיימנו את הירידה במפגש הנחלים סמך ואלעל (ופגשנו את הקבוצה הרועשת מאתמול שישנה כאן). יש כמה בריכות וגבים רדודים ואמור להיות גם חניון לילה שלא ראינו. קטע קצר של הליכה במים ומגיעים לנקודת צל יפה ליד המים, ובה גם פיצול שבילים.
*כאן יש נקודת בלבול רצינית- השלט בפיצול השבילים שבור ומאוד קל לעלות בשביל הראשון בסימון ירוק ולא להמשיך עוד קצת לכיוון נחל אלעל ולעלות בעלייה הנכונה.
הקבוצה הרועשת עשו את הטעות ועלו בירוק, ואנחנו בלי לפקפק הלכנו ישר אחריהם. המסלול הירוק הוא עלייה תלולה וחשופת שמש שדומה מאוד לעלייה ששביל הגולן אמור לעשות (מקבילה לו) אך היא מסתיימת בכביש 789 כ2 ק"מ מתחת לנקודה בה שביל הגולן פוגש בכביש.

• 

• 

כשהבנו שטעינו כבר היינו באמצע העלייה אז המשכנו עד הכביש ועלינו בשול בשיפוע מעצבן את 2 הק"מ עד שפגשנו בסמ"ש שלנו ובשלט של סיום המקטע. (הסברתי לקבוצה השנייה איפה הייתה הטעות שלנו ומאז לא ראינו אותם… מקווה שהסתדרו.)
בשלב הזה דנה נפרדה מאיתנו והמשיכה ברגל על הכביש עד היישוב בני יהודה ולקחה משם אוטובוס הביתה. שלחנו איתה אורז מיותר, את הזבל שסחבנו וסתם משקל עודף.
-סוף מקטע 11.

מקטע 12 הוא מקטע קל לכל הדעות- רובו המוחלט בהליכה מישורית או בעלייה מתונה על קו גובה והוא רק 6 ק"מ (כמו דרך נוף לכנרת). לאה ואני הולכות יחד מאוד מהר וידענו שנסיים אותו בלי בעיה. השעה הייתה 10 חצי וברבע ל11 כבר עצרנו לארוחת בוצר מאוד מפנקת מתחת לעץ במצפה הראשון. הדבר שלא לקחנו בחשבון הוא שהחל מהשעה בה קמנו להמשיך החום נהיה ממש בלתי נסבל. בגלל שכל השבוע היה נעים לא נערכנו נכון בהתכוננות לעומס חום של הצהריים. קרסנו בעצירות קטנות לאורך הדרך מתחת לעצי שיטה קטנטנים ושיחים, עד שלבסוף הגענו לעלייה האחרונה לכיוון גבעת יואב. ידענו שבסיום העלייה יש תצפית מהממת עם שולחנות פיקניק אבל אנחנו בחרנו להתחבא בצל מהעץ היחיד שהיה שם לפני שהמשכנו לחורשת גבעת יואב- סוף מקטע 12.

על עצירות בחום וגבעת יואב:
החלטנו שלא להמשיך בינתיים כי נגמרו לנו המים, אז נכנסנו ליישוב וחיפשנו מקום למלא בו את הבקבוקים ולעצור לנוח לכמה שעות עד שהטמפרטורה תרד. הגענו למרכז היישוב איפה שיש מכולת קטנה. ציוויליזציה! קנינו לנו משקאות קפואים ומילאנו אצלם מים (היה להם שירותים קטנים בהם השתמשנו ומילאנו מים מהכיור. אפילו נתנו לנו להשאיר את השלוקרים בתוך המקררים שלהם). הם היו מתוקים אלינו בטירוף. נמרחנו לנו מתחת לעץ באמצע הקיבוץ והלכנו לישון לכמה שעות.
כשהתעוררנו גילינו שבעצם עברו רק 25 דקות ושאנחנו לא מצליחות לחזור לישון. אז קמנו, לקחנו את הדברים שלנו מהמכולת, ויצאנו למקטע השלישי של היום. (סה"כ נמרחנו בגבעת יואב כשעה ו20. ממליצה בחום לעשות הפסקות בשעות החמות כשמזג האוויר דורש את זה).

• 

ההליכה מתחילה בחורשה יפה (ובה חניון לילה מוכרז ושירותים כימיים מסיבה כלשהי), עם נוף לכינרת. אך הצל נמשך לזמן קצר מאוד וחוזרים ל"קלאסיקה" של שביל הגולן: דרך ג'יפים חשופה לשמש.
על פי עמוד ענן ותיירות גולן בירידה מהגבעה של גבעת יואב יש ברז מטיילים בתוך "לולים". אנחנו לא מצאנו אותו ואני מאמינה שהוא לא באמת שמיש אז שימו לב, ותמלאו בגבעת יואב עצמה.
אחרי הירידה מגיעים לנחלון קטן עם טיפטיפונת מים ומיד לאחר מכן מתחילה העלייה. העלייה לא קשה מאוד וברובה מישורית. בנקודה מסויימת יש פיצול מדך הג'יפים לסינגל שעולה "דוח". מאוד קל לפספס את הפנייה ולהמשיך כמה ק"מ בכיוון הלא נכון אז שימו . זכרו גם להסתכל לאחור ולראות את הנוף היפיפה לכינרת. (בשלב הזה כבר התחילה הגולדן האוור והכל היה מהמם. סיום הסינגל התלול בחורשת אורנים ולאחר עוד כ200 מטר הגענו לחניון אמפי גולן – סוף מקטע 13.

על מילוי מים בחלק זה של השביל:
החניון הוא עוד חניון שהוכרז ונבנה על השביל לטובת השביליסטים, לכן הוא נראה זהה לאחרים: משטחי בטון מוגנים מרוח לאוהלים, ובלי מים זורמים מסיבה כלשהי. היישובים הקרובים הם כפר חרוב במרחק 4 ק"מ ואפיק במרחק דומה. אנחנו הגענו לחניון בשעה 6 והחלטנו שבגלל שהמילוי האחרון שלנו היה לפני שעתיים, יש לנו מספיק מים ללילה ולמקטע הראשון של היום למחרת (נחל מיצר) ונמלא מים במבוא חמה (לפני ההגעה ליישוב יש מוסך של חמודים שנותנים למלא מים).
אגב, זה לא חכם (!), תמיד עדיף לצאת למסלול בשמש של קיץ עם בקבוקים מלאים. אבל אני הייתה כבר בשוונג של החלטות לא אחראיות אז זרמנו עם הטמטום שלנו. תעשו כמו שאני ממליצה ולא כמו שאני עושה…

על הלינה באמפי גולן:
למרות שבמהלך השבוע פגשנו הרבה אנשים שהיו בעצמם שביליסטים (ועכשיו אני קולטת שקצת חסכתי בסיפורים על מפגשים אנושיים, עמכם הסליחה. תאמינו לי שהיו הרבה.), באמפי גולן ישנו לבד לגמרי.
ממליצה בחום ללכת בשקיעה לתצפית במצפור עמרי טל (נמצא בעמוד ענן ) הצמוד לחניון. אנחנו ישבנו שם בשקיעה עם פק"ל. בגלל שהגענו מוקדם יחסית היו לנו הרבה שעות אור ללכת לתצפית, לבשל ולפרוס את הציוד ולאוורר אותו.

• 

• 

יום 6 ואחרון (שלישי 23.6): מאמפי גולן ועד הכינרת
מקטעים 14+15 ; 15 ק"מ + 6 ק"מ הירידה מסוף השביל בעין תאופיק ועד חוף האון.

קמנו ב5, וב5 וחצי כבר יצאנו. היה לנו ברור שהחום יהיה כבד ושיש עלייה ארוכה וקשה ביציאה מנחל מיצר שרצינו לסיים איתה לפני השעות החמות. השביל יוצא מהחניון ועובר באמפי גולן (האמפי עצמו ולהבדיל מהחניון), אחרי סיבוב קצר (וכושל) לחיפוש ברזייה בתוך מתחם האמפי יצאנו לדרך. חוצות את הכביש ומגיעות לכניסה לנחל מיצר.
הירידה מתחילה באזור טיפה מגעיל (קקי של פרות וזבל) אבל מאוד מהר המסלול נכנס לסינגל יפה שיורד בתלילות (מדרגות כל הדרך) לנחל.
איזה. כיף. ללכת. בסינגל!!! כבר מאסתי קצת בדרכי ג'יפים.

אחרי הירידה המגניבה נכנסים לנחל מיצר שהוא נחל לא מטופח ועם סימוני שביל מהגרועים שראינו. הכיוון הכללי ברור (בתוך הנחל) אבל הצלחנו לרדת מהשביל פעמיים ובכללי בכל נקודה בה התוואי טיפה משתנה מהליכה בתוך הערוץ. בחורף ובאביב הסבך המבולגן הזה ירוק ויפה, ויוצר תחושה של יער מכושף. אבל בקיץ כשהכל יבש, כל השרכים המתים והקוצים פשוט נותנים לנחל תחושה מוזנחת. (וגם כל הקקי של הפרות). אני זוכרת שחשבתי אצטרך לחזור לכאן באביב ולראות האם נחל מיצר יגאל את עצמו והאם לכלכתי עליו לשווא (ואכן מאז עשיתי זאת, והוא בהחלט לא רע. אבל באמת מסומן פח).
היינו מחוברות לעמוד ענן כל הדרך בשביל למצוא את הנקודה האחת שאמורה להיות עם מים אבל כנראה שהנחל היה יבש או שאיבדתי קליטה כי פספסנו אותה בכל זאת. לכן אני לא באמת יודעת לומר לכן האם יש מים בנחל בקיץ. בחורף יש זרימה.

הגענו למפגש עם הכביש והסימון האדום וישבנו קצת בצל לפני שמתחילות את העלייה.
זו עלייה ארוכה ומפותלת על כביש לכל האורך וחשופה לשמש (אך עם עצים בודדים בדרך שכן נותנים צל), כיף גדול!
(עכשיו אתן לא יודעות כי אני צינית או לא כי מצד אחד אתן כבר יודעות שאני אוהבת עליות, ומצד שני גם יודעות שאני לא אוהבת דרכי ג'יפים בשמש ישירה… איך תתמודדו עם המתח??)

• 

הנוף שמאחורינו נהיה מרשים יותר ויותר עם כל צעד שעלינו לכן ממליצה מאוד מידי פעם להסתובב ולראות אותו נפתח. השמש כבר התחילה לעלות והחום נהיה מורגש. אני אציין שבאמת זו עלייה ארוכה, היא ארוכה יותר מהמסלול בנחל עצמו.
הגענו לסוף העלייה ונמרחנו בספסל הפיקניק שבתצפית ע"ש דניאל יפה. פתאום עבר לידנו בחור בגילנו על פולאריס. צחקתי עם לאה שהוא בא לתת לנו טרמפ עד מבוא חמה. הוא עבר על פנינו ואיתו נסעו גם התקוות שלנו לטרמפ.

החלטנו לפתוח ארוחת בוקר (השעה הייתה רבע ל9), ופתאום הפולאריס חוזרת והבחור החמוד עוצר לידינו ושואל אם אנחנו עושות את שביל הגולן.
אחרי פטפוטי סרק קצרים אני שואלת בבוטות האופיינית לאדם בלי בושה בסיסית, אם מתחשק לו להקפיץ אותנו למבוא חמה. וכפי שכבר ציינתי, תומר באמת היה חמוד ולקח אותנו (!).
לאלו מבינכן שלא מסתמכות על טוב לב של זרים, מצפה כאן הליכה של כקילומטר וחצי בדרכי ג'יפים בין שדות עד מבוא חמה.
ממש לפני הכביש הראשי, יש מוסך שיש בו ברז למילוי מים. הסתבכנו קצת עם מציאת הכניסה וכשמצאנו את אחד מהעובדים במקום וביקשנו למלא אצלם מים, הוביל אותנו לברז שלהם.
פתאום מים זורמים הרגישו כמו תענוג אלוהי. הגענו עם שלוקר ובקבוקים כמעט לגמרי ריקים והקצבת המים שהצבנו לעצמינו נגמרה!
אחרי מקלחת ברז קצרה, מילוי מים והתענגות אחרונה, המשכנו וחצינו את הכביש הראשי.

• 

הלכנו בשדות הדרומיים למבוא חמה, ווויתרנו על הירידה לעין שוקו כי היינו כבר בראבק של לסיים את השביל ולהגיע לכינרת (עוד אחד מהמעיינות היפים בגולן, בכל זמן אחר הייתי יורדת אליו כנראה ובכללי ממליצה ללכת אליו בזמנכן הפנוי).
-סוף מקטע 14
המקטע האחרון עובר כולו על דרך ג'יפים עם נוף יפיפה לכינרת (הזוית הכי יפה לכינרת שראינו כל הטרק לדעתי).
אין הרבה מה לספר על המקטע הזה; הוא קצר, יפה, חדגוני יחסית וללא צל. השביל יורד בפיתולים ובסופו עלייה קצרה לעין תאופיק!
סוף מקטע 15, וסוף שביל הגולן.

• 

כשהגענו לעין תאופיק הייתה שם פלוגת תקשוב שלמה. בערך הדבר היחיד בעולם שהיה יכול לבאס לי את סוף הטרק המדהים הזה ולהשתין על תחושת ההישג הוא לראות את הצבא…
כך או כך התחושה הייתה מדהימה, כנגד כל הסיכויים, סיימנו!
כאן התלבטנו אם לרדת לכינרת או לחפש טרמפ לכיוון צמח וללכת לחוף בדגניה.

על נק' סיום השביל עין תאופיק (עין עקוב בעמוד ענן):
מעיין שנבנה למערכת של נחלונים קטנים, יחד עם חורשת קק"ל קלאסית עם פינות ישיבה וחביות למדורות. המעיין נמצא על הכביש העולה מחמת גדר לרמת הגולן ואין ממנו או אליו תחב"צ בכלל. הדרך לצאת ממנו בסיום הטרק היא:

1. לטפס ברגל לכביש ולתפוס טרמפים לנקודה הקרובה עם תחב"צ על הרמה
2. אם אתן מטיילות בעונה קרירה אפשר גם לחפש טרמפים לחמת גדר ולסיים שם בעין ג'ונס.
3. לרדת ברגל עוד 6 ק"מ על דרך ג'יפים סופר מלאת פודרה, תלולה, מחליקה ושטופת שמש, לקיבוץ האון על הכנרת.

אנחנו ידענו מראש שאנחנו רוצות שיריית הסיום של השביל תהיה בכינרת, אז אחרי התלבטות קלה דבקנו בתוכנית המקורית וירדנו חזרה על עקבותינו עד ההתחברות לשביל היורד לכנרת (סימון ירוק).
הלכנו עוד שעה וחצי בחום הכי כבד שהיה לנו עד כה בשמש ישירה עד קיבוץ האון. בדרך עברנו על יד הפנייה לעין שוירח וויתרנו כי לא התחשק לנו להוסיף עוד 3 ק"מ של הלוך ושוב ליו הזה (בדיעבד היינו צריכות ללכת, היה חם פיצוצים וזה מעיין ממש ממש יפה ויחסית לא מוכר כי ההגעה אליו היא כזאת קוץ בתחת שאחר כך לקח לי הרבה זמן להגיע אליו. אם אתן כבר שם- תיכנסו. זה לגמרי שווה את זה ובטח תהיו שם לבד/ עם ממש מעט אנשים. נשבעת שאתן לא תגיעו במיוחד בהזדמנות, הוא ממוקם מעצבן.

הגענו לכניסה לאון ונכנסו פנימה לחוף של כפר הנופש דריה (שנותנים בו כניסה חינם לחוף בניגוד לחוף האחר שבקיבוץ), זרקנו את התיקים, ותוך דקות ספורות היינו במים.
צפתי שם עם הפנים לרכס של הגולן מולי, רואה את הירידה שעשינו. 126 ק"מ מהחרמון ועד הכינרת.
הגענו.

• 

• 

לוגיסטיקה

טיפים ומסקנות ליציאה לשביל הגולן:

אחרי שסיימתי את המסע המטורף הזה, ריכזתי כאן את כל המסקנות שלי לדברים קטנים וחשובים שכדאי לכן לעשות לפני היציאה (וטוב שהייתי יודעת בעצמי:

1. תגיעו לצפון ערב לפני תחילת הטיול. ("קיצור טווח").
   נק' ההתחלה באתר החרמון היא נקודה שאין אליה תחבורה ציבורית בכלל. ניתן להגיע הכי קרוב למג'דל שמס ואז אתן תלויות בחסדי הטרמפים (שאגב הם אחלה ותדירים ומאוד נחמדים). ההגעה מרחבי הארץ לטרק בתחב"צ היא ארוכה, ולכן אתן רוצות לעשות אותה ביום שלפני, כדי להיות מסוגלות להתחיל את המסלול בשעה מוקדמת.
2. תגיעו בתחב"צ! אין סיבה לדעתי להגיע עם רכב לשביל זה. ההגעה ברגל ובטרמפים היא נוחה לשני קצוות השביל. ואין שום דבר יותר מבאס אחרי מסלול של 6 ימים מלהתחיל מסע טרמפים לרכב ואז לנהוג כמה שעות חזרה הביתה (!)
   סמכו עליי, אתן תסתדרו עם תחב"צ. בהירדמות באוטובוס בחזור, אתן תודו לי.
3. מזג האויר הוא שיקול קריטי; שביל הגולן הוא עובר ברובו המוחלט בדרכי ג'יפים, בהליכה ללא צל (או מסתור מגשם).
   אפילו יותר מזה- חלק משמעותי מהמסלול אין אפילו צל למנוחה במשך מספר קילומטרים בכל פעם.
   לכן קחו בחשבון לפני יציאה שמזג האויר עומד להיות ההבדל בין הנאה לקיפול מוקדם של הטיול.
   ממליצה לצאת באביב סביב סוף מרץ תחילת אפריל/ בשבועות חריגים של מזג אויר קריר במאי יוני כמו שלנו יצא. ולבדוק תמיד תחזית לקראת יציאה.
4. נעליים:
   מהחוויה שלנו אין דבר חשוב יותר מנעליים טובות. לכל הליכה מעבר ליומיים רצוף עדיף נעלי טיולים שלא לוחצות על הרגל עם אחיזה טובה (סוליית ויברם למשל היא מעולה).
   זה לא שאי אפשר לצלוח את המסלול עם נעלי ספורט או שורש, אבל ההבדל יהיה בתדירות עיקומי הקרסול, היווצרות שלפוחיות וכל הכיף הזה.
   אם אתן.ם עומדות ללכת במשך שבוע רצוף, תודאו שהנעליים לא יכאיבו לכן.
5. תיק: שמתי לב שלנשים יותר חשוב (מבחינת בריאות ונוחות) שהתיק יהיה מותאם לגב מלגברים. זה בגלל ש"ברירת המחדל" של תיקי הטיולים היא גב של גבר. אנחנו בדר"כ צרות יותר וקלות משקל יותר מגברים ולכן תיק שרחב לנו מידי, יוביל יותר לפציעה.
   ממליצה לטרק כזה לצאת רק עם תיק שמותאם לך, בין אם זה תיק בגזרה לנשים או תיק שאת מכירה ומנוסה בללכת איתו עם משקל מטיולים אחרים. מדובר על משקל כבד למשך שבוע שלם, ושום דבר לא שווה פגיעה בברכיים.
6. מקלות הליכה!
   אל תקלו ראש ותמצאו דרך להשתמש במקלות. עוזר ממש לחלוקת המשקל ולשמירה על הגוף. למניעת ברכיים כואבות מומלץ גם בירכיות אלסטיות שקונות בסופר פארם.
7. תכננו במהלך הטיול:
   כל ערב עברו על המסלול של היום שלמחרת עם המפה ועם עמוד ענן. ודאו שאתן יודעות כמה מקטעים אתן רוצות ללכת, כמה שעות אתן צריכות בשביל זה, ובמידה ולא תספיקו את התוכנית; מה האופציה החלופית.
   בגולן יש המון מעיינות ונקודות מעניינות לראות אז אני ממליצה לא להתעצל ולעבור על המסלול גם בעמוד ענן ולראות אם יש מקומות שאתן רוצות לרדת מהשביל בשביל ללכת לראות.
8. מים:
   תהיו סופר בתשומת לב לנקודות מילוי מים. בחניונים שהכשירה תיירות גולן אין ברזי מים לשתייה (כי טמבלים/עצלנים/חראות). לכן מילויי המים הם ביישובים, בברזי מטיילים שיש לאורך המסלול (בעמוד ענן מצוין וגם בסיפורי דרך שלי) ובנקודות ספציפיות שעוברים בהם. הכי חשוב זה לוודא שאתן יודעות איפה אתן ממלאות מים בסוף\ בתחילת כל יום, ולא להתעצל לעשות את ההליכה לתוך יישוב לחפש ברזייה.
9. סימוני השביל:
   סימוני השביל הם פח לעיתים קרובות!! זכרו להיות בתשומת לב להם בזמן ההליכה שלא תרדו מהשביל לעיתים קרובות.
10. תביאו מטען נייד, עמוד ענן היא נכס מטורף ואתן לא רוצות להיתקע בלעדיה.
11. כמה לסחוב:
    השביל עובר בין המון יישובים לכן יש אופציה של לסחוב קל יותר ולהצטייד באוכל בדרך. אנחנו אישית רצינו כמה שפחות לעבור ביישובים, בתחושה של בידוד מהציוויליזציה. בפועל זה לא בדיוק מה שקרה כי היו לנו גם ככה מעברים ביישוב למילוי מים, חברים שהצטרפו ובלת"מים. כך שיכלנו לחסוך מעצמנו משקל, ולהצטייד בדרך. אז לשיקולכן.
12. הכירו שהמסלולים הקשים ביותר מבחינת הליכה הם:
    הירידה התלולה מהחרמון ,
    העלייה להר בנטל ,
    העלייה ממפגש הנחלים סמך-אל על לנחל תאנה,
    העלייה מנחל מיצר.
    תתכננו בהתאם את חלוקת הימים ודעו שהשאר הוא ברובו ג'יפים קלה.
13. אל תצאו בלי תיק עזרה ראשונה!!!
    חשוב ממש גרב אלסטית לסיבובי קרסול עתידיים (שיקרו. על מי אנחנו עובדות?. אנחנו השתמשנו הרבה בלקופלסט ופד גזה לחבישת דברים מדממים, ופדי אלכוהול.
14. גרביים טובות הן גם מהדברים שיוצרים את ההבדל בין כאבי רגליים להליכה סבבה. אווררו את הרגליים בכל הזדמנות ותשנו בלי גרביים. בשום מצב לא ללכת עם גרביים רטובות!
15. ווסת:
    אם אתן שייכות למחצית מהמין האנושי שבבעלותן רחם, ממליצה בחום להתכונן למחזור בטיול. גם אם אין לכן בתאריכים, אתן לא רוצות להיות מופתעות (ואולי מישהי אחרת תצטרך! סולידריות נשית חברות).
16. היגיינה בסיסית:
    אני בסך הכל בת אדם די דוחה שמאמינה בלהסתדר ובלהתכלב בטיולים. אבל, בהחלט היה ברור שכשמדובר בשבוע שלם מחוץ לבית מומלץ להביא אופציה להתנקות במקרה ותהיה הזדמנות/ רצון/ צורך. (הכוונה היא לסבון קטן ולא למגבונים… מגבונים יוצרים רק אשלייה של ניקיון, וגם פגיעה סביבתית נוראית).
17. זבל:
    פשוט תביאו שקית ותרוקנו אותה כשיש איפה. זהו. אל תהיו חראות. אנחנו הסתדרנו שבוע עם שקית אחת (עבה).
18. בואו במטרה להכיר א.נשים!
    ממש כמו הגישה של טרקים בחו"ל, ממליצה לאמץ את אחוות המטיילות. אתן עומדות מן הסתם לפגוש הרבה א.נשים בדרך כי מדובר בשביל מאוד מטויל. אז אפשר מראש לותר על הרצון ל"לבד" בכל מקום, או על הביישנות. (כי לא תהיו לבד.)
    תזמינו אותן.ם לשבת אתכן!
    תשאלו מאיפה הן.ם! תחלקו אוכל וחוויות! תהפכו את המפגש לנעים ושמח וככה יהיה לכן עצמכן יותר כיף ולכולם פחות מביך.
19. יבואו רגעים כנראה שבהן אתן תהיו מותשות, או עצבניות ותחשבו שאתן לא יכולות לסיים את זה. לנו זה קרה כבר ביום הראשון כתוצאה מציוד לקוי שגרם לפציעות.
    תזכרו שאתן חזקות יותר משאתן יודעות. תזכרו שזה נהיה יותר קל ונוח וטבעי עם הימים. תזכרו שזה רק שבוע. ותזכרו להנות מן האתגר!

הצעה לרשימת ציוד (נשית) לשביל הגולן

אחלוק איתכן את הרשמ"צ המלא והסופי שלי לטרק של 6 ימים, אחרי כל הטיפים והמסקנות מהטיול:
(נתחיל בזה שהציוד הכי חשוב לכל טרק הוא הנעליים ואז התיק. בסדר הזה, אבל מעל כל השאר…)
נעלי הליכה טובות (!)
תיק 40-55 ליטר איכותו קל ומותאם לגוף (!)
שלוקר 3.2 ליטר + בקבוק קטן של 500 (נוח שיש מים נגישים יותר מהשלוקר לבישול וכו'),
סנדלי שורש,
צעיף פשמינה ("בד-כל"- פטנט שלי; משמש כמגבת, כחמצוואר, כמחצלת… פשוט קסם של דבר),
מזרון שטח,
שק שינה,
פנס ראש,
מטען לפלאפון,
מטען נייד,
ארנק עם רב קו, אשראי, כסף מזומן לחירום ותעודה מזהה,
מיקרופליז ללילה (שהיא גם כרית),
טייץ ללילה (במקום המכנס כשחם, או מתחת למכנס כשקר!),
3 חולצות
מכנס טיולים מתפרק 1
4 תחתונים ו2 טופים
בגד ים בקיני (שנלבש כהלבשה תחתונה ברוב הימים שהיו מים),
גרבי טיולים מומלץ כמספר הימים ולהחליף כל יום (הכי חשוב לשמור על הרגליים!),
כובע רחב שוליים,
שעון,
אולר טוב,
מגבת קטנה אם בא לכן (אני בדרך כלל מסתדרת עם הפשמינה),
מקלות הליכה אם יש מומלץ,
שקיות לאשפה,
סיר טיולים קטן וקל (שלי בא עם מחבת שהיא גם המכסה שלו אז השתמשתי בה כצלחת במקום לסחוב עוד כלי),
נייר טואלט Xמלא,
פנקס\סקצ'בוק קטן +כלי כתיבה
מפת סימון שבילים מס' 1 גולן (עם סימוני המקטעים ונקודות הלינה עליה),
רשימה של תכנית הטיול ופרטים חשובים לזכור; יכול להיות בתוך הפנקס פשוט (טלפונים חשובים, נקודות הלינה, אנשי קשר בכל מקום, אטרקציות/עצירות, נקודות מילוי מים ופינוי למקרה חירום, טלפונים לחירום.)
כוס רב פעמית עם ידית ושאקל (אני ציירתי עליה כמה זה כוס, וחצי כוס לבישול),
פק"ל קפה- שהורחב גם לפק"ל בישול: בקבוק קטן עם שמן, כפית, כףלג, פינג'אן עם מכסה וכוסות, שקיק קטן עם שני מצתים, תיונים, קופסאות קטנטנות עם: קפה, סוכר, מיקס מלח-פלפל-בזיליקום, אבקת מרק, זעתר, אבקת צ'אי שהכנתי, קינמון.
תיק רחצה: מברשת ומשחת שיניים (לקח שלי: אם אתן מטיילות תמיד עם אותו תיק רחצה שווה לוודא שבאמת נשאר משחת שיניים בשפרפרת…), גלולות(!), דאודורנט קטן, מסרק מתקפל, טמפונים עם מוליך (או מה שאת משתמשת), סבון קטן, אלכוג'ל, סכין גילוח, קרם ידיים.
לאלו שיהיו במחזור בזמן הטרק: תכינו לכן פק"ל ווסת ופק"ל היגיינה עם מוצרי המחזור שבחרתן (ראו בהרחבה איך לבנות לכן פק"לים אלו בפוסטים שלי על ווסת בטיולים).
תיק עזרה ראשונה: קרם הגנה, כדורים לכאב ראש\ בטן\ גרון, פלסטרים, לקופלסט (הדבר הכי חשוב שתביאו! תשקיעו באחד טוב), פדי אלכוהול סטריליים, יוד במשחה, תחבושת אלסטית, תחבושות בד סטריליות, מספרי ציפורניים (ופינצטה אם אתן לארג'יות), אלוורה קטנה, ואפשר גם זובירקס להרפסיים מביננו.
לתקופת הקורונה לא לשכוח מסכה ושתהיה בשלוף.

לשם השעשוע הנה גילוי נאות על כל הדברים מהרשימה שבעצם מזל שדנה הביאה, כי אני במקור לא דאגתי להם:
סבון
משחת שיניים (כי שלי הייתה גמורה)
מגבת פנים קטנה
גרבי טיולים בכמות של להחליף כל יום (אני תכננתי על להביא 3 ולאוורר אותן בין שימושים),
לונג (משמש כמו הפשמינה שלי בגדול אבל גדול יותר ומועיל),
אלוורה,
חולצות להחלפה (היא תכלס הביאה יותר מ3 בסך הכל… אין לי מה לומר אני פשוט כלב),
אלכוג'ל (ועוד הייתי במחזור ולא חשבתי על זה!!)

המסקנה (מעבר לזה שאני בתאדם דוחה) היא שאם מטיילות בזוג או קבוצה- חוכמת רבים היא נכס!
(שמתם לב שאני נגיד הבאתי אולר ומפה, אבל דנה הביאה גרביים לכל יום, אלכוג'ל ומשחת שיניים? פשוט מלכה של SELF CARE הבחורה הזאת).

איך נערכות עם אוכל? כמויות מומלצות לנשים

נתחיל בזה שבטבע את אוכלת משמעותית פחות. תמיד.
אני לא מכירה אנשים ששבוע שלם בחוץ באמת אוכלים 3 ארוחות מלאות ביום.
כשאני מתכננת אוכל אני מתכננת 2 ארוחות (מבושלות) + נשנוש או משהו קטן X ליום. (ותמיד בסוף אוכלת רק מבושלת אחד, נשנוש בצהריים ובבוקר רק עוגייה עם הקפה.)
ורלוונטי לטרק הזה: בטרק הספציפי הזה יש אלף מקומות להצטיידות אם יחסר משהו! ככה שבשביל הגולן כשהכל על הגב- עדיף פחות מידי; מאשר יותר מידי.
כלל אצבע- כשאתן מסיימות לתכנן את האוכל, תוציאו משהו אחד.

שתי המנות הקלאסיות לטרקים הן:
אורז עדשים על גווניו, ודייסת שיבולת שועל.
שתיהן נותנות אחלה ערכים תזונתיים ואנרגיה, ובו זמנית נוחות לשטח כי מזון יבש ולא כבד מידי.

חישוב הכמויות שלנו ליום אחד לשתי נשים:

• ארוחת בוקר נשנושית לפני יציאה או בתחילת מסלול- עוגייה שדנה הכינה לנו לטיול יחד עם תה של בוקר
• ארוחת בראנצ'/צהרים- שיבולת שועל כ-5-6 כפות לאחת עם תוספות כמו קינמון/דבש/חצי תפוח/ אגוזי מלך מעוכים/צימוקים. (וכן, תכינו שקית בבית עם השיבולת שועל וממש תספרו כפיות של ארוחות. תחסכו כל משקל שאתן יכולות עם הכנה כמו שצריך).
• ארוחת ערב- כוס אורז לארוחת ערב לשתינו יחד עם 500 גרם עדשים. לזה הוספנו לגיוון בצל ערב אחד, שעועית ערב אחר וכו'…
  כשלאה הצטרפה ביומיים האחרונים היא הביאה מה שהיה לה בבית-המון שימורים אלוהים ישמור אותה… אז היו לנו גם פינוקים עם האורז כמו תירס ואופנה.
  (מיותר לציין שאל תסחבו שימורים לטרק בחיים כן?!)

בנוסף לזה (שזה יותר ממספיק) אנחנו החלטנו לסחוב עוד אוכל מסיבה כלשהי והבאנו גם חצי כיכר לחם לכל השבוע (כי הוא שורד הכל!), מיכל קטן של טחינה, כמה חטיפי אנרגיה קטנים, ופריכיות כי הן לא שוקלות כלום.
ליום הראשון גם הייתה לנו עגבנייה.
פייר? היינו בעודף קל של אוכל כי כל פעם שמישהו הצטרף הביאו לנו אוכל ומים. עצרנו לאכול במקומות וכו'… לנשים אני ממליצה לקחת פחות משלקחנו אז תסתכלו על מה שלנו היה כמקסימום מקסימום מקסימום; וכמותאם לתכנון של הטרק כך שלא רצינו לעצור לאכול או להצטייד בשום מקום לאורך כל השבוע.

איך לארוז את הציוד לטרק של שבוע? וניהול משקל

העקרונות באריזת התיק הם: כמה שיותר יעיל וקל, שיכנס לתיק כמו פאזל צפוף ללא חללי אויר, ושיהיה מאוזן מבחינת המשקל.
אני אישית אוהבת לארגן את התיק שלי ככה שהשק"ש והבגדים צפופים הכי למטה כדי שיהיה לתיק כמו בולם זעזועים ושהציוד היקר יותר לא יפגע.
אחרי הציוד הרך אכניס את שאר הציוד על פי סדר השימוש בהם (תיק עזרה ראשונה ופק"ל יותר נגישים מאוכל יבש לערב וכו'…)
שימו לב שלפעמים מומלץ לפצל את האוכל בתוך התיק כדי שיהיה מאוזק במשקל. (כנ"ל עם המים עם אתן בבקבוקים ולא בשלוקר).
עכשיו אני אישית די כלב (מתכלבת) ונוטה לחסוך בכל דבר שאני חושבת שאני יכולה להסתדר בלעדיו. תסמכו על עצמכן שאתן יכולות להסתדר עם הרבה פחות משאתן חושבות, כי זה לגמרי אפשרי.
המקום הראשון שבדרך כלל חותכים ממנו הוא תחום ההיגיינה. חשוב שתדעו על מה אתן מוכנות להתפשר ועל מה לא- היגיינה של ניקיון היא לא חובה (סבוני פנים למיניהן, מגבונים..), אבל היגיינה של בריאות היא הכרחית (צחצוח שיניים, היגיינה נשית וכו'..).
אם אתן יודעות שתחושת ניקיון יחסי הוא דבר שישפיע מאוד על ההנאה שלכן מהטיול אז אל תתפשרו בכלל. יש מלא מקומות שאפשר להוריד בהן משקל אם תהיו יצירתיות- להוריד בכמות הבגדים ולאוורר פשוט בין שימוש לשימוש, קופסת אוכל שתשמש גם כצלחת וגם כקרש חיתוך; כוס שהיא גם קערה; בד אחד כמגבת, כרית, ושכבה חמה…

• 

לסיכום: "קשה" רגעי הוא לא מדד לחוזק שלכן, ו"חוסר ביטחון" הוא לא סיבה לעצור את עצמכן מלעשות מה שאתן רוצות! (אגב, בצד השני של זה: אם אתן לא נהנות זה לא שווה את זה. אין בושה בלהגיד "בא לי הביתה" וללכת. זו אמורה להיות חוויה כיפית וטובה, לא מסע של סבל והתמודדות בכוח עם קשיים לא הגיוניים.)
זהו! אלו כל המסקנות שעלו לי במהלך הטיול (והדגשים שחבל שלא ידעתי קודם…) מן הסתם סיפרתי כאן את סיפור הדרך של הפעם הראשונה בה עשיתי את הטרק כולו גדי לתת לכן את החוויה של מטיילת אמיתית ולא מנוסה ולא את חוויות המדריכה. מאז עשיתי את הטרק המון פעמים בווריאציות שונות, מכיוונים שונים ובעונות שונות והוא עדיין לא נמאס עליי. כי הוא יפיפה באמת ושונה בכל עונה. ועל ידי תכנון תוכלו להפוך אותו לשלכן ולחוות אותו בהרבה דרכים שונות.
ממליצה בחום בחום על הטרק הזה. מסלול מדהים ומיוחד.

מקווה שהמדריך הזה עזר לכן ברמת הידע וברמת ההשראה ושיהיה שימושי לאלו מכן שרוצות לצאת בעצמכן למסע הזה.
אם זה הרגיש קצת יותר מובן וקצת יותר אפשרי אני ארגיש הצלחה.
השתדלתי להכניס לכאן את כל המידע בצורה הכי מסודרת ושימושית שיש (אך גם שתהיה מבדרת). כולל מידע ספציפי לנשים שלא תקבלו בכל מקום אחר.
כמו תמיד, מוזמנות לפנות אליי להתייעצות וסיוע בהתכוננות ליציאה לטרק- הדלת תמיד פתוחה ואשמח לעזור.
תהנו, טיילו חכם ותיצרו חוויות וזכרונות.

אוהבת,
מעיין.