כל מטייל.ת רציני.ת תדע לספר לכן.ם שטרמפים הם לגמרי הדרך הכי נוחה להתנייד ולשמור על החופש בטיולים.
אמנם לטייל עם רכב זה נוח בהרבה מובנים, אבל זה מתאים בעיקר לסגנון טיול של "טיול לוקיישנים" בו עוברות מנקודה לנקודה ואולי גם נשארות לקמפינג בעזרת רכב.
החיסרון הגדול של רכב הוא ההגבלה לטיולים מעגליים. כל טיול קוי ארוך או טרק יאלצו את בעל.ת האוטו להשאיר אותו לבד למשך זמן משתנה ואחר כך למצוא דרך לחזור אליו בסיום המסלול.
הדרך הזאת לרוב תהיה בעצמה- טרמפים. (זה בגלל שהרבה מהמסלולים נגמרים ומתחילים בנקודות בהן התחב"צ לא נוח או לא קיים…)
עכשיו אני יודעת שהרבה מכן אולי תסבירו לי שבישראל, אפילו יותר מבמדינות אחרות, יש תודעה ציבורית גדולה של פחד מטרמפים בגלל סיפורי עבר קשים. וזה כמובן נכון. יש לנו הרבה סיפורים מחרידים שהתחילו לרוב בחיילים, דתיים צעירים או בנשים שעלו על טרמפים.
אבל האמת לגבי ישראל היא שללא ספק יש לה תרבות טרמפים (!). רק שהיא תרבות טרמפים זהירה יותר, למרות ובגלל. כל הגרות.ים בפריפריה ידעו לספר על הצורך והשימוש הרב בטרמפים סביב היישובים המבודדים ובכלל. וכפי שציינתי בהתחלה- גם כל מטייל.ת ידעו לספר זאת.
אישית, אני חושבת שחשוב להבין כי הסכנה בטרמפים, גם אם קיימת, היא איננה נפוצה כפי שמספרים לנו. יש להפעיל המון שיקול דעת בהקשר של מתי ואיפה לעלות לטרמפים, אין ספק, אבל מספרית מקרי הטרור שיושם ע"י טרמפים הם קטנים יחסית בתוך שטח ישראל.
דבר נוסף הוא שכאשר אני לוקחת את מקדמי ההגנה שלי, אני מרגישה בטוחה יחסית. (בסוף הפוסט אני אתן את ההמלצות שלי לתחושת ביטחון בטרמפים)
אז למה אני כל כך אוהבת טרמפים?
מעבר לתחושת החופש המוחלט שהם נותנים לי בהתניידות, בשבילי טרמפים הן נקודת מפגש עם החברה שלנו. אנשים מעניינים, שיחות חדשות בכל פעם והוספת פלפל לטיול. בשבילי הבחירה לתת אמון ולהסתמך על טוב לב של זרים, וזו בחירה מודעת, מחזקת את תחושת הביטחון שלי באדם (ובאישה). כל סיפורי הטרמפים שלי נעימים יותר ופחות הן חוויות שלא הייתי מחזירה. אני בוחרת להיות אישה שבוטחת, ושמקבלת בחיבוק הזדמנויות להכיר ולדבר עם אנשים חדשים. אני לא רואה בטרמפים מחויבות להמשך קשר אלא כמפגש ספונטני וחד פעמי.
היו לי שיחות קיומיות ספונטניות עם זרים, שמעתי סיפורי חיים יוצאי דופן ולפעמים סתם ראית יאת הטוב ואת הנכונות לעזור. ואני אישית, מעריכה את החוויות האלו כמעצבות את החלקים שאני הכי אוהבת בעצמי.
הנוף לכיוון החרמון בטרמפ שלקח אותי דלתון לרמות נפתלי (גליל עליון)
הלוואי והיינו חיות וחיים בעולם בו אין סכנה להיפגע בדרכים שונות מזרים. אבל הסולידריות היפה שקארפול ספונטני (שזה מה שטרמפים הם בעצם), מזכירה לי מה יכול להיות. וזה גורם לי הרבה אושר.
אני לא נאיבית ויודעת שיש סכנה, אבל בוחרת לנסות לשמור על עצמי בדרכים הבאות ולזכור שהסטטיסטיקה עומדת לצד הטרמפים ביחס לדברים אחרים כמו תאונות דרכים או להיות אישה בכללי במרחב הציבורי.
ולכן, יש לי כמה טיפים שיאפשרו לכן לשמור על בטחונכן האישי (ועל האומץ) כדי שתוכלו גם אתן להשתמש בכלי המדהים הזה בביטחון!
הטיפים שלי ללקיחת טרמפים:
(כתוב בלשון נקבה, כי obviously… אך פונה לכלל המגדרים)
1. תסמכי על תחושת הבטן שלך- אם את לא מרגישה בטוחה ובנוח אל תעלי.
2. אל תתביישי- את לא חייבת לאף אחד כלום. את לא צריכה לקבל שום מגע, שיחה, או רמיזה שאת לא מרגישה בנוח איתה. את יכולה לבקש לרדת תמיד, גם אם זה נראה לך לא מנומס.
3. תכירי את השטח- אף פעם על תעלי על טרמפ באזור שאת לא בטוחה בהיכרות שלך איתו ב100%. את צריכה להכיר את כל הדרכים, ולדעת שהנהג.ת לא מרמים אותך או לוקחים אותך למקום אחר. (גם יכולה שלהיות עם גוגל מאפס פתוח…)
4. גז פלפל הוא החבר הכי טוב שלך- שיהיה תמיד בהישג יד או ממש ביד במהלך הנסיעה.
5. אם אתן בקבוצה שצריכה להתפצל נסו להתפצל בקבוצות בהן לא נשארת אף אחת לבד. תהיו חכמות תמיד. אם אפשר לסוע בזוג ולא לבד, עדיף. ובכללי תדעו שיותר קל לתפוס טרמפים בזוג מברביעייה.
תשמרו על עצמכן, ואל תתנו לפחד לא מבוסס לעצור אתכן מהרפתקאות!
אוהבת, מעיין
